חיישני לחץ חייבים להיות מסוגלים לנשום בנסיבות יבשות, לחות ורטובות על מנת למדוד לחץ נמוך במדויק ביחס להתייחסות האטמוספירה. יש להשתמש בחיישן הלחץ בתנאים לחים ורטובים מבלי לאפשר למים להיכנס לקצוות האחוריים של החיישנים, דבר שעלול לגרום לתקלה במכשיר. הפרש הטמפרטורה בין האטמוספירה לעומק יכול להיות גדול ביישומי מים טבולים, וליצור אפקט שאיבה להכנסת אוויר לח לתוך החיישן דרך קו האוורור, מה שמוביל לעיבוי, הפוגע ברכיבים אלקטרוניים רגישים וגורם לכשל.
כאשר יש לבצע מדידות מדויקות ללא הפרעה של שינויים בגובה או ברומטרי, לחץ נמוך מוגדר כ-500PSI 35Bar או פחות. אחוז ההשפעה של הלחץ הברומטרי יורד ככל שכל טווח הלחץ הנמדד עולה. גם למתמר לחץ של 5 PSI וגם למתמר לחץ של 500 PSI תהיה אותה השפעה על הדיאפרגמות שלהם בעת מדידת לחץ, אך אות המוצא של מתמר 5 PSI יושפע יותר מלחץ ברומטרי מאשר מתמר
חיישן עבור הפרש לחץ רטוב
חיישני לחץ דיפרנציאל רטוב יכולים לשמש ביישומים תובעניים מסוימים, כגון צבא, תעופה וחלל, פלטפורמות ימיות ותחנות שאיבה של מדחסים.
ישנן שתי יציאות בחיישן דיפרנציאל רטוב-רטוב: P1 (גבוה) ו-P2 (נמוך). מכשירים אלו מסוגלים למדוד לחצים נמוכים כמו עשרות PSI ב-P1 בעוד P2 מאוורר לאטמוספירה, או 0-5 אינץ’ (0-13 mBar) של עמודת מים. אין צורך להשתמש ב-Gore-Tex או בצינורות אוורור לאוורור מכיוון שה-dP רטוב-רטוב מכיל דיאפרגמות מתכתיות משני הצדדים האוטמות כנגד המדיה. האלקטרוניקה העדינה ב-P2 מוגנת מפני חדירת נוזלים על ידי דיאפרגמת הברזל. ככל שהעלות של ציוד זה יורדת, השימוש ב-dPs במיכלים מעל פני הקרקע, מחוללי קיטור, יישומים ימיים ויישומים בים הולך וגדל.
אולי יעניין אתכם גם: כיצד פועל מתמר לחץ